About
Rabab paints as if she is writing a poem.
The poesy that exists in the shades of gray envelopes her is like a placid symphony preformed by the creased faces. One can almost hear the inner sounds that flow like water and invite viewers to re-create the tumbling plastic waterfall that seeks its source and recreates alone into every corner, as the artist plays her melody with simplicity and with a calmness that strongly reflect her personality.
רּבאּב מציירת כמי שמלחינה שיר. הפיוטיות של דרגות האפור שהיא עטופה בה, היא כמו סימפוניה רגועה שמנוגנת על ידי הפנים חרושי הקמטים. כמעט אפשר לשמוע את הצלילים הפנימיים הזורמים מהם כמו מים ומזמינים את הצופה לשחזר את מנגינת המפל הפלסטי הזה. מי שיצרה אותו מתבודדת בכל פינה, כשהיא מנגנת את המנגינה שלה בפשטות וברוגע שמשקפים היטב את אישיותה.
Exhibitions & Galleries
About
Rabab's Art
The study of Rabab's work leads to the light. This is the focal point of her poetic aesthetic, through which the reading her paintings can be read holistically and completely. She paints with inexpensive charcoals, as the artist avails herself of rich complexions of grey that erupt from the black in order to meet the white, a flicker of light that envelopes and dominates - a light that extends to infinity.
המחקר בעבודתה של רּבאּב מוביל לאור. זה המוקד של האסתטיקה הפואטית שלה, שבאמצעותו הקריאה בעבודותיה היא הוליסטית ומושלמת. היא מציירת בגירי פחם זולים, כשהיא נעזרת בצבעוניות עשירה בגוונים אפורים המגיחים מהשחור כדי לפגוש את הלובן, את נצנוץ האור העוטף ושולט.
זה האור הפתוח אל האין-סוף.
